איך להפסיק לדחות? להתחיל לשחק

איך להפסיק לדחות? להתחיל לשחק!

יש נושאים שעליהם אני יכולה לדבר שעות על גבי שעות. דחיינות זהו אחד הנושאים האלה. נחשו למה?

מה זה דחיינות

דחיינות היא מצב שבו אנחנו  צריכים לעשות משהו, בדרך כלל חשוב ודחוף, אבל מכל מיני סיבות אנחנו דוחים ודוחים את ביצוע הפעולה הנדרשת. וכל הזמן הזה יש כאילו יש לנו פטיש קטן בראש שדופק ומזכיר כל הזמן שעדיין לא התחלנו לעשות את מה שצריך.

בדיוק בזה הדחיינות שונה ממנוחה. כאשר אנחנו נחים, אנחנו ניהנים מחופש. כאשר אנחנו במצב דחיינות, אנחנו ממש לא נהנים ממנו. אנחנו מבקרים את עצמינו בלי סוף אבל עדיין לא מצליחים להתחיל.

אני מכירה את המצב ואת התחושות הנלוות מעולה כי נולדתי דחיינית. אני חושבת שיש אנשים שיש להם נטיה טבעית לדחיינות (כמוני) ויש כאלה שהם יותר מעשיים. אבל אין ספק וחוקרים רבים מסכימים לגבי זה שהסביבה של מאה 21, מלאת גירויים והסחות, מטפחת את התופעה.

בשלב מסויים בחיים שמתי לב לתופעה והתחלתי לחקור אותה. מאז קראתי עשרות ספרים ומאמרים ומחקרים, למדתי את רוב הסיבות שגורמות לדחיינות וניסיתי על בשרי את רוב השיטות. חלקן עובדות פחות, חלקן יותר. אבל אין ספק שמאז שהנושא אצלי במוקד המודעות, המצב השתפר פלאים.

למה זה קורה?

השיטה הכי טובה להתיידד עם הדחיינות היא לבדוק את הסיבות הספציפיות אצל אדם ספציפי. לרוב מדובר בפחדים ומחסומים פנימיים כמו פחד מכישלון כאשר אנחנו חושבים שלא נצליח במשימה או לא נעשה אותה בצורה מושלמת או שמדובר במשימה חדשה שאין לנו מושג איך להתחיל איתה, או שאנחו פוחדים לבזבז את הזמן שלנו על משימה מיותרת ולא חשובה וכו’.

מתוך הניסיון האישי שלי וניסיון כמאמנת, אלה מחסומים שבהחלט אפשר ואף כדאי לבדוק ולעבוד איתם.

היום אני רוצה להציג את אחד הכלים המהירים והאהובים עלי שיכולים לעזור נקודתית.
כאשר אנחנו ניצבים בפני משימה כלשהי, בדרך כלל, האתגר הגדול ביותר הוא להתחיל לעשות את המשימה.

הרבה מהסופרים שכותבים בנושא נותנים עצה כזו – פשוט תתחילו.

אבל זהו זה שזה בכלל לא פשוט. הלוואי שהיה פשוט להתחיל..
באחד המחקרים שקראתי, החוקרים הגיעו למסקנה שכאשר אנחנו צריכים לעשות משהו שאנחנו לא רוצים לעשות, מופעל איזור במוח שאחראי על כאב. תפקידו של המוח זה לדאוג להישרדות שלנו, זה אומר בין היתר, למנוע תחושות כאב ולכן במצב הזה המוח מסית אותנו למשהו אחר.

אז אנחנו צריכים איזה כלי שיעזור לנו עם ההתחלה הזו, שיעשה אותה נעימה ככל האפשר.
אני מציעה כלי פשוט וכיפי והוא משחק.

לשחק את המשימה

אילו מאפיינים יש לרוב המשחקים? למשחק יש דרך (מסע), יש שלבים, יש פרסים בסוף כל שלב. אפשר לקחת את האלמנטים האלה כדי להתחיל עם משימה חדשה.

לדוגמא, אני צריכה לכתוב מאמר על דחיינות. אני פוחדת להתחיל אותו כי יש לי חשש שהוא לא ייצא מושלם כמו שהייתי רוצה.
אז אני עושה משא ומתן עם עצמי ומחליטה לחלק את המסע שלי (כתבית מאמר) למספר שלבים.

לשמל, שלב הראשון יכול להכיל קריאת קטעים מתוך ספרים רלוונטיים לנושא המאמר.
שלב שני – להתייעץ עם מומחה לנושא.
שלב שלישי – לחשוב על שם למאמר.
שלב רביעי – לכתוב פסקה ראשונה. וכך האלה.

לאחר כל שלב חשוב מאוד לתת פרס לעצמי, משהו קטן אבל עם משמעות. זה יכולה להיות כוס תה או קפה בסיום השלב הראשון. להגיד לעצמי “כל הכבוד לי” בסיום שלב שני. לסמן v  בסיום שלב שלישי. אלו יכולות להיות מדבקות כמו שילדים שלנו מקבלים בבתי ספר בסיום שלב רביעי.

כדאי לבדוק מה יכול לשמש בתור פרס עבורכם. רצוי רק שזה לא יהיה אוכל.

למה זה עובד?

כאשר אנחנו “הולכים לשחק” במקום “לכתוב מאמר”, אנחנו רואים את המשימה שלנו באור שונה לחלוטין. במוח שלנו מופעל איזור אחר, זה שאחראי על ההנאה. כי לשחק זה כיף. ואז הרבה יותר קל להתחיל, וגם  הרבה יותר קל לצלול לתוך המשימה שלנו.

אתם יכולים להגיד, ובצדק, שלהתחיל לשחק לוקח זמן. כן, בפעם הראשונה זה עשוי לקחת 5-10 דקות, אבל בכל מקרה זה ייקח פחות זמן מאשר להמשיך לדחות את המשימה שלנו.

מי מוכן לנסות ולחלוק איתי איך היה לו?
באילו כלים אתם משתמשים כדי להתחיל לעשות משהו?

מה אתם חושבים? מה הייתם רוצים להוסיף?

להשאיר תגובה

לקבוע פגישת היכרות איתי ללא תשלום


פגישת היכרות זו הזדמנות מצויינת להרגיש האם יש כימיה בינינו ולבדוק מה ואיך אני יכולה להציע בתור מאמנת אישית ועסקית. אני עובדת באריאל או באמצעות הסקייפ

Nadia Felman

נדיה פלמן – מאמנת אישית, מנחת קבוצות, נציגה רשמית של ברברה שר בישראל.

Pin It on Pinterest

נגישות