בספר של ברברה שר “Wishcraft” יש שאלון מעניין שבא לבדוק באיזו סביבה גדלתם.

תרגמתי אותו לעברית ואני רוצה להגיד כמה מילים עליו.

במשפחה בה גדלתם, האם:

  1. התייחסו אליכם כאילו אתם בעלי כשרון מיוחד וכשרון זה מקבל אהבה והרבה כבוד?
  2. אמרו לכם שאתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים ולבחור איזה מקצוע שאתם רוצים ובכל מקרה תזכו לאהבה והערכה?
  3. קיבלתם תמיכה ועזרה כאשר חיפשתם מה אתם רוצים לעשות? עזרו לכם בחיפושים? עודדו אתכם?
  4. קיבלתם תמיכה בשאיפה שלכם ללכבת בעבקבות כל הכשרונות והיכולות שלכם, גם אם הם השתנו מיום ליום?
  5. קיבלתם אישור להתלונן כאשר היה לכם קשה? זכיתם לאמפתיה כאשר היה לכם קשה ולא שמעתם עצות לעזוב ולהפסיק הכל?
  6. קיבלתם עזרה כאשר לא הצלחתם להתמודד עם משהו? האם זו היתה עזרה בלי נזיפות?
  7. בסביבה שלכם היה אנשים מצליחים ששמחו להצלחות שלכם באמת ובתמים?

אם עניתם כן לכל השאלות או לרובן – ברברה ואני מאוד שמחות בשבילכם. גדלתם בסביבה שמטפחת כשרון ומגדלת אנשים מצליחים ששלמים עם עצמם.

אם לא – אתם בחבורה טובה (לפחות של ברברה ושלי) של אנשים שלא זכו לגדול בסביבה תומכת, אוהדת ומטפחת.

אבל זה ממש לא המקום להאשים את ההורים. הם  הרבה פעמים לא היו מודעים לנושא ובכל זאת ניסו ליצור ולו מעט מהאווירה של סביבה תומכת, פשוט בגלל שהם אוהבים אותנו.

זה כן מקום לעצור לשניה ולחשוב מה היה קורה לחיים שלכם אם הייתם זוכים לגדול ולהתפתח באווירה של תמיכה ללא תנאי? בסביבה שמעודדת סקרנות ומטפחת כל כישורים ויכולות בלי לחלק אותם לטובים ולא טובים?

אני יודעת שזו יכולה להיות שאלה מאוד קשה. ולפעמים אי אפשר לענות עליה בכנות בולי דמעות. אבל זו שאלה חשובה כדי להבין למה גדלנו למה שגדלנו. למה אנחנו נמצאים איפה שנמצאים. למה קשה לנו לעשות משהו.

החדשות הטובות הן שלעולם לא מאוחר מדי לשנות את מה שאנחנו. לעולם לא מאוחר להתחיל להזכר מה הם החלומות שלנו. לעולם לא מאוחר להתחיל לצעוד לעבר החלומות האלה.

איך בדיוק לעשות זאת?

והתשובה הראשונה זה קודם כל להיות מודעים לזה. ברגע שאנחנו מודעים למשהו, הרבה דברים יכולים  להשתנות. אנחנו יכולים לבחור לא לעשות עם זה כלום אבל הזרע הקטן  של מודעות כבר התיישב בתוכנו ויצוץ מדי פעם.

בהצלחה!